הכסף המקומי שלנו הוא שקל חדש. אך האם תמיד זה היה כך? בשנת 1948, קום המדינה, המטבע המקומי היה לירה ישראלית. היו שטרות של 5 לירות, עשר לירות, ושטר של 100 לירות, שעליו הופיע חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל. בזמנו מאה לירות היו שווים הרבה מאוד, זה היה סכום רציני. עם השנים השתנה המטבע הישראלי והפך לשקל, אבל השקל הראשון בגלגולו הראשון היה שונה מהשקל שאנו מכירים כיום, זוהי גם הסיבה שהשקלים הישראליים כיום נקראים ש''ח, כלומר שקלים חדשים. וזאת על מנת להבדיל בין השקל הישן, לבין השקל הנוכחי, שנקרא שקל חדש.
 |
| כסף מקומי - ישראלי |
לכל מדינה יש את המטבע המקומי שלה. מדינות אירופה קבעו להן מטבע אחיד שנקרא יורו, וזאת על מנת לעודד את צמיחת הכלכלה, ולהקל על אזרחיהן, כאשר הם עוברים ממדינה אירופית אחת לשנייה. איך זה מקל על האזרחים? הם לא צריכים להמיר את המטבע שלהם למטבע המדינה שאליה הם נוסעים. תארו לעצמכם שהייתם יכולים לנסוע לכל יעד באירופה ולעשות שימוש בשקלים הישראליים שיש ברשותכם, האם זה לא היה נוח? בוודאי שכן!
למעט בריטניה, אשר התעקשה להישאר עם המטבע המקומי שלה, הרי שמרבית מדינות אירופה עשו את המעבר אל היורו, וויתרו על המטבע המסורתי הרגיל שהיה להן בעבר. מטבע משותף למספר מדינות מאפשר מסחר ידידותי יותר בין המדינות, ללא כל הטרחה הכרוכה בהמרות ממטבע אחד למשנהו.
הכלכלה כולה מונעת על ידי הכסף המקומי, אבל גם מקבלת תנופה מכסף זר אשר נכנס כתוצאה מייצוא ממסחר ומשירותים עבור חברות הנמצאות בחו''ל. בשנים האחרונות אנו רואים כי המטבע המקומי שלנו חזק מאוד, ועומד יפה מאוד מול הדולר ואף מול היורו. ככל ששער הדולר נמוך יותר מול שער השקל, הרי שניתן לקנות יותר דולרים באותו סכום של שקלים, מה שאומר שהשקל חזק.
על הכסף המקומי מופקדת המדינה, אשר מנפיקה את השטרות והמטבעות, באמצעות גוף הנקרא בנק ישראל. בנק ישראל מבצע את הפעילויות הכספיות הנחוצות על מנת לשמור על יציבות כלכלית.
